מנהלים אמנותיים
פיליפ דיסקין 1967-1968
מייסד תיאטרון החאן ומנהלו האומנותי הראשון.
נולד בגרודנו, פולין בסוף שנות העשרים. בילדותו היגר עם משפחתו לדטרויט, ארה”ב. ד”ר לפסיכולוגיה בתחום החינוך והייעוץ הארגוני. במהלך השלמת הדוקטוראט באוניברסיטת מישיגן החל לעסוק בתיאטרון. למד דרמה בתיאטרון Hedgrow והיה מנהלו האומנותי של מרכז לאומנויות הדרמה באן הארבור, מישיגן. הוא ביים שם את “הזמרת הקרחת” מספר פעמים, כעניינו במחזות אוונגרדיים ותיאטרון נסיוני הולך וגובר.
דיסקין מגיע ארצה בשנת 1962 בעקבות מחקר על מרכזי ילדים שערך בהולנד ובארץ. לאחר שהות זמנית מחליט דיסקין לעלות ארצה והוא מתיישב בעין כרם. במקביל לעבודתו כפסיכולוג הוא מחליט לממש את אהבתו לתיאטרון ומקים תיאטרון חובבים שנקרא “המעגל”. ביחד עם חבורה של עולים חדשים מאירופה ודרום אפריקה, הוא מעלה במועדון ה”בכחוס” הירושלמי מחזות משל יונסקו, ז’נה, ז’ארי וסטרינברג בשפה האנגלית. בין השנים 1963-1967 הם הציגו את “השיעור”, “הזמרת הקרחת”, “עלמה לנישואין”, “העתיד צפון בביצים” “איבון נסיכת בורגון”, ו”יאקוט אפנדי” (גרסה ל”טופז” מאת מרסל פניול), “הנצחון” . הפקת “המלך אובו” לז’ארי (1965) בכיכובו של ז’ק כהן, היא זו שהפכה את “המעגל” ואת דיסקין לשם דבר. בשנים אלו מביים דיסקין את האופרות “מהגוני” ו”המדיום” בשיתוף האנסמבל הקאמרי של תל אביב.
פיליפ דיסקין הוא האיש שראה ביסודותיו של חאן נטוש במזרח ירושלים את הפוטנציאל לשמש בניין ללהקת תיאטרון ירושלמי יוצר. חזונו היה להפוך את המקום למרכז תרבותי תוסס וכן להפיק תיאטרון נסיוני שיציג תמהיל בין מחזות תנ”כיים למחזות אוונגרד.
בשלהי 1967 תיאטרון החאן קם על רגליו. דיסקין משמש כמנהל האומנותי של התיאטרון במשך שנה אחת ומביים שם את ערב הגאלה לרגל ייסוד התיאטרון וכן את “נח” – הצגת התיאטרון הראשונה בחאן.
בעקבות פרישתו מתיאטרון החאן נסע דיסקין ללוס אנג’לס וחזר לארץ בתום חמש שנים. בתקופה זו לימד תיאטרון באוניברסיטה העברית בירושלים. כמו כתב וביים את הצגת הילדים “צ’וצ’ו” שהציגה בבתי ספר ובבתי חולים לאחר מלחמת יום הכיפורים.
באמצע שנות השבעים חזר דיסקין בתשובה והתרחק מעסקי התיאטרון. בשנות השמונים פעל להקמת מרכז בינלאומי לדרמה ולתרבות יהודית בלוס אנג’לס. מטרת הפרוייקט היתה לבטא ולקדם את ערכי היהדות באמצעות אומנויות הביצוע. הקמת הפרויקט לא יצאה לפועל על אף התעניינותיים של אנשי מפתח בתחום התרבות בארץ ובחו”ל.
דיסקין הגשים את חלומו בירושלים והקים במו ידיו אמפיתיאטרון בחצר ביתו שבעין כרם. שם הפיק מידי פעם סדרה של מופעים מוסיקליים, ערבי שירה והצגות תיאטרון פרטיות העוסקות במורשת היהודית. בניהן: “יצחק וישמעאל” ו “שירת המכפלה”, מחזה המתבסס על מלחמת שירים פוליטית בין מחמוד דרוויש לעמוס קינן.
בשנות התשעים הקים דיסקין בית- תה במרכז ירושלים בכדי לארח בו מופעי תרבות מגוונים.
מייקל אלפרדס 1972-1975
יליד לונדון, בן למשפחה יהודית. בוגר מגמת הבימוי במכון הטכנולוגי- פיטסבורג. ניהל במשך שנתיים תיאטרון בפארק, שבסיסנטי. לימד משחק ובימוי בבית הספר הדרמטיlamda שבלונדון. הגיע לארץ בסוף שנות השישים בעקבות הזמנתו של עודד קוטלר. בתקופה זו מביים מספר הצגות בתיאטרונים שונים בארץ ומלמד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
בין הצגותיו בשנים אלו: שידוכים בבמת השחקנים (1969). גן הדובדבנים, מנדראגולה, חמורים בתיאטרון חיפה (1970). בית ברנרדה אלבה בתיאטרון החאן (1971). אלף לילה ולילה בתיאטרון בימות (1972).
בשלהי 1972 מתמנה למנהל האומנותי של תיאטרון החאן ומגבש גרעין של שחקנים שלימים תיקרא – להקת החאן הירושלמי. בשנים הראשונות נסה אלפרדס לעשות תיאטרון פוליטי ומאוחר יותר פנה לחומרים קלאסיים. בין ההפקות שביים בחאן: הפרוטוקולים הפרסיים, וויצק, הפרסים, עיר אחת, ערב ממערכוני צ’כוב, העלבת הקהל ומשרתם של שני אדונים (הצגת הדגל של התיאטרון דאז)
בשנת 1975 חוזר אלפרדס לאנגליה ומקים את להקת התיאטרון ה Shared Experience – אותה ניהל עד שנת 1987. בין ההצגות שביים עם להקתו: דמיונות מדע, אלף לילה ולילה, הסוחר מונציה, סימבלין.
בין השנים 1985-1988 מתמנה לבמאי מנהל בתיאטרון הלאומי ((National Theatre . ביים שם את גן הדובדבנים, היהודי הנודד, טרילוגיה ממחזותיו גולדוני והפקות נוספות.
בין השנים 1991 – 1999 היה מנהלה האומנותי של להקת תיאטרון קיימברידג’. (Mathod and .(Madness זכה בפרסים על עבודותיו בתיאטרון זה, ביניהם בפרס היוקרתי TMA .
במהלך השנים ביים בארץ מספר הצגות: אורזי המזוודות (1983) לכל השדים והרוחות (2001) בקאמרי, ורוחות בתיאטרון באר שבע (1989).
הוזמן עם להקותיו לפסטיבלים ברחבי העולם. ביים הצגות, העביר קורסים וסדנאות בבימוי, משחק ותיאטרון סיפור בסין, אוסטרליה, ניו זילנד, גרמניה, וקנדה. בסין העממית ביים את חשמלית ושמה תשוקה ובקנדה את חתונת הדמים.
עיבד ותרגם סיפורים ורומנים רבים לבמה.
שיטת עבודתו של אלפרדס מבססת את עבודתו של השחקן במוקד האירוע הדרמטי. פעילותו התיאטרונית הענפה היא תמיד נסיון לשבור דפוסי הפקה קונבנציונליים ולחתור לחוויה טוטלית בין השחקנים לבין קהל הצופים.
אילן רונן 1975-1982
אילן רונן (נולד ב- 1948), במאי תיאטרון ישראלי, המשמש כיום כמנהל האמנותי של תיאטרון הבימה.
אילן רונן הוא יליד קיבוץ עין גב. סיים את לימודיו בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי בשנת 1975, ומשם החל בקריירה ענפה ומצליחה כבמאי תיאטרון.
בגיל 27 בלבד הוא מונה למנהל האמנותי של תיאטרון החאן הירושלמי, וכיהן בתפקיד זה בשנים 1975 – 1982. בין ההצגות שהועלו אז בתיאטרון זה נמנות “מלחמות היהודים” של יהושע סובול, “מילכוד 22″ של ג’וזף הלר ו”אידיוט” של דוסטויבסקי.
בשנים 1983-1984 ביים בתיאטרון חיפה את המחזות “עקומים” של מרטין שרמן ו”מחכים לגודו” של סמואל בקט, אשר זכתה לשבחים רבים. באותה שנה מונה למנהל האמנותי של תיאטרון הקאמרי, שם טיפח דור חדש של מחזאים כגון שמואל הספרי ומוטי לרנר.
ב-1992 פרש מניהול אמנותי, אך המשיך לביים הצגות ב”הקאמרי”, כגון: “מבקר המדינה”, “נורה” ו”הבכיינים” של חנוך לוין. ב”הבימה” ביים, בין השאר, את המחזה של פטריק מרבר, “קרוב יותר”, וכמו כן העלה לבמה את “קן הקוקייה”. שנתיים קודם לכן (1990) ביים את המחזה “גם הוא באצילים” של מולייר בתיאטרון המאלי שבמוסקבה.
ב-1996 הקים את “קבוצת הצעירים של תיאטרון הבימה”, בה טיפח את דור העתיד של התיאטרון הישראלי, והעלה הצגות בקו צעיר ונועז. ההצגות הללו זכו בפרסים רבים ובהכרה בינלאומית. בהמשך ביים רונן את ההצגות המצליחות “מבקר המדינה” בכיכובם של יעקב כהן וחנה לסלאו, את “שלמה המלך ושלמי הסנדלר” מאת נתן אלתרמן וסשה ארגוב, עם אבי קושניר בתפקיד הראשי, ואת “הקומיקאים” בכיכובם של מוני מושונוב ושלמה בראבא.
בשנים האחרונות ביים את “חשמלית ושמה תשוקה” ו”רק אתמול נולדה” ב”בית ליסין”, את “קוויאר ועדשים” ב”הקאמרי” ואת “כתר בראש” בכיכובו של יוסי בנאי ב”הבימה”. מנכ”ל הבימה לשעבר, יעקב אגמון, מינה באפריל 2004, בשלהי כהונתו, את רונן למנהל האמנותי של תיאטרון הבימה כדי לחסום את מינויה של ציפי פינס, המועמדת המועדפת על משרד החינוך והתרבות, לתפקיד. מינוי זה הוא לתקופה של שלוש שנים. בימים אלה מביים רונן את “הלהקה”, הגרסה הבימתית לסרט הידוע.
אילן רונן, אחד מבמאי התיאטרון הפוריים והמוערכים של ישראל, ידוע כבמאי המנסה כל ז’אנר אפשרי בתיאטרון, ללא העדפה מסוימת לז’אנר ספציפי, וכמו כן ידוע בעבודתו הנמרצת, בהפיקו הצגות כמו בפס ייצור.
בתו יעל רונן ממשיכה את דרכו ומביימת הצגות בתיאטרון הקאמרי. בנו הצעיר מיכאל רונן מביים בלונדון.
עדה בן נחום 1982-1984
נולדה בחיפה ב- 13 ספטמבר 1927.
למדה פילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטה העברית בהר הצופים. לימודים אלו נקטעו לאחר הכרזת החלוקה של האו”ם.
התגייסה באופן מלא בשנת 1947 לחיל השדה. במלחמת השחרור היתה לוחמת קרבית ופעלה בין היתר כחבלנית. בתום המלחמה נכללה ברשימת מומלצי צה”ל לקבל את עיטור
גיבורי ישראל. בתום מלחמת העצמאות, חזרה ללמוד באוניברסיטה העברית. באותה תקופה שילבה לימודים, עבודה בשירותי המודיעין והיתה אישה יחידה וראשונה בבית הספר הגבוה למודיעין. עבודתה בנושא ביטחון נמשכה כשש שנים, במקביל לעבודותיה האחרות ובמקביל לגידול 4 בנותיה.
באותה תקופה הוזמנה בזכות שנינותה וחריפות לשונה להשתתף בתוכנית “שלושה בסירה אחת” בקול ישראל. תוכנית זו שברה שיאי האזנה, הייתה לתופעה חברתית ולמרכיב חשוב בהלך המחשבה הציבורי. בעקבות השתתפותה בתוכנית, הוזמנה להשתתף בתוכניות רדיו נוספות ולכתוב אחרות וכן לחבר מערכונים ופזמונים ללהקות סאטיריות, במות בידור ואמנים אחרים ומאוחר יותר גם תסריטים לטלוויזיה ולקולנוע. כישוריה הסאטיריים באו לידי ביטוי גם בעיתונות, בהיותה בעלת טור שבועי ב”מעריב”.
בעקבות עבודותיה עם אמני במה רבים, החלה בעבודות תרגום, עיבוד וכתיבה של מחזות לתיאטרון, פעילות שנמשכה זה כשלושים שנה, במשך שנים אלו תירגמה קרוב למאתיים מחזות שרובם הגדול הגיע לכלל הצגה על בימות “הבימה”, “האוהל”, “הקאמרי”, “תיאטרון באר שבע”, “תיאטרון חיפה”, “תיאטרון החאן”, “תיאטרון בית ליסין” ו”התיאטרון לילדים ונוער”,
וכן על בימות ניסיוניות לימודיות ומסחריות בין המחזאים שאת עבודותיהם תירגמה: מולייר, קרלו גולדוני, מישל דה-גלדרודה, אדוארדו דה-פיליפו, מרסל פאניול, ג’ורג’ פיידו, אוגו בטי ועוד.
משנות ה – 70 ואילך חיברה מחזות, עיבדה מחזות, המחיזה סיפורים: המחזמר “עלי כינור” שכתבה, והוסיפה לו תמלילי שירים, “כפיים” מחזמר לילדים, מטורף על הגג”, “מתי תתחתן
עם אשתי”, “שבעה במכה אחת” מחזה עם שירים לילדים עפ”י הסיפור “החייט הקטן” מאת האחים גרים. “שבעה במכה אחת” שנכלל כמה שנים ברפרטואר התיאטרון וצפו בו אלפים מילדי באר שבע והסביבה, מאוחר יותר עלה גם במסגרת בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה “בית צבי”.
מחזה מפרי עטה “איפה ארץ ישראל?” וכתבה גם את “היטב הרה לך יונה” על פי סיפור יונה המקראי.
רבים מתרגומיה לתיאטרון ראו אור ב”ספריית המחזות” שליד בית צבי, ספרים אלו משמשים דורות של תלמידי משחק וכן הפקות תיאטרון שונות. כתבה תסריטים דוקומנטריים לטלוויזיה הלימודית ובהם הסרט המלא “המלחמה על השלום” שהוקרן לראשונה ביום העצמאות בשנת 1968 . בעקבות סרט זה הוזמנו מעדה תסריטים לסרטים דוקומנטריים נוספים. כמו כן כתבה את התסריט “לאן נעלמה אירנה קליין?” ששודר בגרמניה. תסריטה ל”ערי שוליים” סרט דוקומנטרי מלא שניבא את התפרצות “הפנתרים שחורים”. על תסריטה “סליחה תקלה” זכתה
ב- 1976 בפרס הראשון לתסריטים של המועצה לתרבות ואמנות. סרט טלוויזיה באורך מלא “קרפיון חי”.
1973 – שותפה להקמת “תיאטרון באר שבע” עם גרי בילו, היתה יועצת רפרטואר וביימה כמה מחזות ושימשה כחברה בהנהלה הציבורית שלו.
1976-1979 – ניהלה בפועל את תיאטרון הילדים והנוער.
1978 – יצגה את ישראל בכנס השנתי של “אסיטז’” וסיכלה ניסיון לסילוק הנציגות הישראלית.
1981-1984 – מנהלת כללית של תיאטרון החאן בירושלים.
1987-1990 – שימשה כמנהלת אמנותית של “תיאטרון בית ליסין”, הביאה לעליית קרנו ולהפיכתו לאחד מהתיאטראות הפעילים בישראל.
1990 – התמנתה למנהלת אמנותית של “הבימה”, נכנסה לתפקיד זה, שבועות ספורים לפני מותה.
יוסי יזרעאלי 1984-1987
בוגר האקדמיה המלכותית לדרמה, לונדון. B.A. מטעם האוניברסיטה של בריסטול, אנגליה. Ph.D מטעם אוניברסיטת קרנגי מלון, פיטסבורג, ארה”ב. פרופסור מן המניין, אוניברסיטת תל-אביב.
מנהל אמנותי, תיאטרון הבימה 1975-77. מנהל אמנותי, תיאטרון החאן 1984-87.
ביים הצגות רבות בארץ ובחו”ל. הצגותיו הועלו בפסטיבלים שונים בברלין, בולטימור, ציריך, טורונטו ועוד.
בין עבודותיו הרבות: עוץ לי גוץ לי, איש חסיד היה, לילה במאי, מדיאה, מדמואזל ז’ולי. בתיאטרון החאן ביים את שש דמויות מחפשות מחבר, האשה מן הים, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו. עיבודים לבמה של כתבי עגנון: סיפור פשוט, תהילה, הכנסת כלה. עיבודים לבמה של כתבי הרבי נחמן מברסלב: שבעת הקבצים – בתיאטרון החאן, אין דבר שלם יותר מלב שבור – בתיאטרון העירוני של היידלברג ובפסטיבל ברלין. ממחזות איבסן, ביים את ההצגות: איולף הקטן, אויב העם, ברווז פרא, פר גינט (עם יוסי בנאי). בברודווי, ביים את ציד המכשפות מאת ארתור מילר (בהזמנת המחזאי), בהשתתפות מרטין שין ומייקל יורק.
פרסים: מדליית איבסן מטעם עיר הולדתו של המחזאי בנורווגיה. פרס כינור דוד לבימוי (3 פעמים), פרס כינור דוד להצגה הטובה ביותר (3 פעמים), פרס המועצה לתרבות ולאמנות להצגת המחזה המקורי הטוב ביותר (פעמיים), ורד הכסף לבימוי ולהצגה הטובה ביותר.
לאחרונה יצאו ספרי שיריו – “מהנדס העיר” ו-“ניסוי הצופרים של המיגרנה” בהוצאת ריתמוס לשירה, הקיבוץ המאוד, “המשורר ואשתו” בהוצאת אבן חושן.
עמית גזית 1987-1991
יליד שנת 45, גדל והתחנך בקיבוץ עין דור, נשוי ואב לשתיים
בוגר המחזור הראשון של סמינר הקיבוצים בתל אביב במגמת בימוי : בהדרכת פרופ` יוסי יזרעאלי, נולה צ`לטון, ד”ר אליקים ירון, נועה אשכול ואחרים.
בוגר מגמת בימוי : The DRAMA CENTER LONDON.
עם תום הלימודים בלונדון, התמנה כבמאי בית בתיאטרון העירוני באר שבע בהנהלתו של גרי בילו.
בין ההצגות שביים בתיאטרון באר שבע: “מידה כנגד מידה”, “איבנוב”, “הצילו”, “קשר דם”,
הצטרף לצוות המורים של בית הספר למשחק “בית צבי”. ממשיך לכהן כמורה למשחק ובמאי בבית הספר עד היום.
ביים את “מכולת” מאת הלל מיטלפונקט בתיאטרון “הבימה”.
1982-1984 : התמנה לבמאי בית של התיאטרון העירוני חיפה וחבר בהנהלה האמנותית של התיאטרון בהנהלתם של נעם סמל ועמרי ניצן.
בין ההצגות שביים בתיאטרון חיפה: “לילה במאי”, “אלקה”, “שדים המרתף”,
“פטרית הרעל”, “מלך ישראל”, “משפט הקופים”, “הן לא תקחהו עמך”, “האי” (בערבית ובעברית). ההצגה יצגה את תיאטרון חיפה בפסטיבלים בינלאומיים באמסטרדם, פריז , פרנקפורט, וושינגטון.
ביו ההצגות שביים ב”הבימה”: “מירל`ה אפרת”, “יומן חוף ברייטון”,
“עוולה”, “טירונות”
ביים בתיאטרון בית ליסין את ” יצרים”.
1987-1991: התמנה למנהל האמנותי של תיאטרון החאן בירושלים
במהלך הקדנציה בתיאטרון החאן הפיק וביים כעשרים הצגות.
אחת הצגות מהתקופה הזאת בבימויו, “חברה” שייצגה את תיאטרון החאן בפסטיבלים בינלאומיים בברלין ובמוסקבה.
1991-1993 : עם תום הקדנציה בתיאטרון החאן התמנה למנהל האמנותי של תיאטרון בית ליסין, ואחאי על כעשרים הפקות שונות. בין ההצלחות הגדולות של התיאטרון היו “סוף עונת החלומות”, “המלך” , “נומה עמק”.
1993-1994 : ביים את “פליישר” בתיאטרון “הקאמרי”. ההצגה יצגה את הקאמרי בפסטיבל תיאטרון בינלאומי בניו יורק – ב BAM.
1994: ביים את “האחיות רוזנצוויג” בתיאטרון “הבימה”.
1995-1996 : ביים את “הפלגות” מאת שולמית לפיד בתיאטרון “הקאמרי”.
1995-2004 : נמנה עם מקימי החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה וכיהן בתפקיד ראש מגמת משחק ובימוי
שיחק בסרטים :
“בלוז לחופש הגדול”, “רחובות האתמול” (באנגלית), הפקה ישראלית בשיתוף עם ערוץ 4 של ה B.B.C, “שחקנים”, “עץ הדומים תפוס”.
ערן בניאל 1996-1991
יליד 1946. גדל והתחנך בחיפה. בוגר האקדמיה למוסיקה ולדרמה בלונדון (l.a.m.d.a) בה השתלם בלימודי משחק. עם סיום הלימודים, החל לשחק בתיאטרון הקאמרי, בימות, תיאטרון באר שבע ובהבימה. במקביל להופעותיו בתיאטראות הרפרטואריים, העלה מופע משיריו של ז’ק ברל בתרגומו ובביצועו. מכאן והלאה החל לתרגם, לכתוב ולביים מחזות, תסכיתים ותסריטים לתיאטרון, לרדיו ולטלוויזיה בארץ ובעולם.
כיהן כדרמטורג בהבימה ובבית לסין וגם שימש כסגן נשיא סקציית המחזאים בארגון התיאטרון הבינלאומי . כמו כן לימד וביים בבתי הספר למשחק ניסן נתיב, ובית צבי.
בין המחזות שתרגם וביים לתיאטרון: הדוד וניה, שלוש אחיות, הבט אחורה בזעם, אנה גלאקתיה (תמונות מהוצאה להורג), המלביש, המחיר, הרולד ומוד, ערב מערכוני אופנבך, סיפור אהבה מוזר האזור החופשי ועוד רבים.
כתב את הרצח של פייארו בביה”ס הריאלי , תמונות מחלום אחר ואביב שני (בבימויו).
בין השנים 1983-1988 מתמנה למנהל מחלקת הדרמה של “קול ישראל” בהמשך להצלחת תסכיתים רבים שכתב, תרגם וביים עבור התחנה. בין התסכיתים שכתב ל”קול ישראל” נמנים איים של חרדה, והשאגה. בניאל הוזמן לכתוב, לתרגם ולביים תסכיתים רבים בתחנות רדיו ברחבי אירופה. בין היתר, הזמינה תחנת רדיו בפרנקפורט (Hessischer Rundfunk ) תסכית פרי עטו, הייקים, שזיכה את בניאל בפרס ראשון בתחרות תסכיתים בגרמניה. כמו כן, ביים מספר תסכיתים עבור תחנת ה – BBC שבלונדון.
בין השנים 1991-1996 – שימש כמנהלו האומנותי של תיאטרון החאן במסגרתו ביים את ההצגות הבאות: האזור החופשי, מלון מינסק והפקת רומיאו ויוליה, אשר השתתפה בפסטיבלים רבים בחו”ל.
לאחר פרישתו החל לפעול בתחום המחול. יזם וניהל מספר שנים את פרוייקט “הרמת מסך – חשיפה בינלאומית של מחול ישראלי” שמטרתו לעודד כוריאוגרפים בתחילת דרכם. במסגרת הפרוייקט הופיעו לראשונה יוצרים כגון ענבל פינטו, יסמין גודר, להקת ורטיגו, נעה דר, וענת דניאלי.
ליווה בשנים האחרונות את רינה ירושלמי בעבודותיה עם אנסמבל עיתים ( ויאמר וילך, וישתחו וירא, מיתוס) ומנהל מזה שנתיים את “החשיפה הבינלאומית לתיאטרון ישראלי”.
ערך לאחרונה את בדנהיים המוצג בתיאטרון הקאמרי.
אופירה הניג 1996-2001
ילידת קיבוץ רוחמה, גדלה בחולון. בוגרת מגמת בימוי בסמינר הקיבוצים, תל אביב 1986. עם סיום לימודיה מוזמנת לביים בבית הספר לאומנויות הבמה בית צבי. עבודותיה הראשונות בבית צבי זוכות להצלחה מקומית ובינלאומית: “הדב מארקנסו” (1988) עולה בתיאטרון הילדים והנוער. “אקווס” (1989) זוכה לפרס ראשון בפסטיבל בינלאומי במוסקווה ו”עקומים” (1990) הוצגה בלנינגרד. בעקבות החשיפה הבינלאומית, מוזמנת הניג ללמד באקדמיה לתיאטרון גיטיס שבמוסקבה ומאוחר יותר מביימת שם את האופרה “הבן האובד” לדבוסי (1992).
בין השנים 1991 – 1994 במאית בית בתיאטרון הלאומי הבימה. בין הצגותיה: “זהב”, “ליל העשרים”, “ביבר הזכוכית”, פצפונת ואנטון”, “בשפל”, “היפוליטוס” ו “נושים”.
בין השנים 1993-1995 מביימת בתיאטרונים שונים בארץ. בתיאטרון באר שבע : “קיץ ועשן” , “לחנך את ריטה”. בתיאטרון הספריה: “אגנס של אלוהים”, “טעם הדבש”. חוזרת לביים בבית צבי את “הסוחר מונציה”, “לבלי ריטה”, “שלוש אחיות” , ו “בית ברנרדה אלבה” שהועלתה בפסטיבל הבינלאומי בשטרסבורג. בתיאטרון החאן: “החתונה” ו”הא-הא”.
בשנת 1995 זוכה הניג במלגת השתלמות בחו”ל מטעם קרן תרבות אמריקה ישראל, לבימוי אופרה בניו יורק. בשנת 1994 לקחה חלק בוועדה האומנותית של קרן מת”ן ובשנת 1996היתה ממקימי מרכז הפרינג’ בתל אביב .
בין השנים 1996-2001 הייתה המנהלת האומנותית של תיאטרון החאן בירושלים. ההצגה שפתחה את העונה, “אנה גלקתיה”, סימנה את התיאטרון החאן כאחד מן התיאטראות המבטיחים בארץ. כמו כן, ההצגה הועלתה במסגרת פסטיבל בינלאומי בבריסל. בין ההצגות שביימה בחאן: “הבתולה מלודמיר”, “הנסיכה איבון”, “שמיים”, “השחף” (ההצגה זכתה בפרס בקטגוריית בימוי מחזה קלאסי), ו”שיבה למדבר” (זוכת פרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית הצגת השנה לשנת 2000)
לאחר פרישתה מניהול תיאטרון החאן, ניהלה במשך שלוש שנים את פסטיבל ישראל בתחומי התיאטרון והמחול. החל משנת 2004 מנהלת את ה”מעבדה” – המרכז החדש לאומנויות הבמה בירושלים, במסגרתו העלתה את “שלומית” לאוסקר ווילד.
לאחרונה ביימה בחאן את “עירם של האנשים הקטנים” עפ”י שלום עליכם. ההצגה הוזמנה לפולין והועלתה גם ב-JCC במנהטן במסגרת פסטיבל “ישראל ללא הפסקה”. בימים אלו מועלת בבימויה ההצגה “גשם שחור” במסגרת פסטיבל ישראל עם אנסמבל תיאטרון הרצליה ובשיתוף התיאטרון העירוני חיפה.
מיכאל גורביץ’ 2001-2018
יליד 1951, תל אביב .
בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב, שם הוא מורה כיום. השתלם בלונדון בבימוי ובחינוך. היה במאי בית בתאטרון “הבימה” במשך שש שנים.
מחזות שכתב וביים: מלאכים הם לא לנצח, סטניסלבסקי, מסע לכיוון הים, אורפאוס, האבן והשושנים, נוימן – אגדת חיילים, אני יודה ואחותו של הרמטכ”ל (עם דניאל לפין), המרחק הזעיר בין האהבה לגוף, השינה והאש, מים רבים (עם דניאל לפין), צל חולף בתאטרון החאן.
בתאטרון הבימה ביים את חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, פילומנה, שלומית, קאוויאר ועדשים, סנג’ר,מלון קטן בצד, הבית ברחוב שינקין, גן ריקי, מלאכת החיים,חגיגת חורף, מריוס, המכשיפה. בתאטרון הקאמרי ביים אתמקבת, החולה המדומה, הכבש הששה עשר, אנטיגונה, דבר מצחיק קרה, הלילה ה12, אבא של החתן, שידוכים, קרום. בתאטרון חיפה ביים את מלחמת טרויה לא תהיה, עלילות מקס ומוריס, מרד המתים, אמדאוס (בשיתוף עם “הבימה”).
בתאטרון באר שבע ביים את מהומה רבה על לא דבר.
בתאטרון בית ליסין ביים את מים קדושים, התאומים מונציה(בשיתוף עם תאטרון באר שבע), ז’קו.
במסגרת עבודות הגמר של תלמידים בסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב ביים את כולם היו בני חוץ מנעמי, שחור היה הלילה,חלום ליל קיץ, הרומן שלי עם גאיה.
החל ממאי 2001 משמש כמנהל האמנותי של תיאטרון החאן, בו ביים את מחזותיו מילה של אהבה, חיל פרשים אנו, אושר,המצליחים ואהובת הדרקון, וכן ביים את מלחמה על הבית(סאטירה על פי אריסטופאנס), הקמצן, בגדי המלך (בשיתוף תיאטרון הבימה), החיים הם חלום (מאת קלדרון דה לה ברקה),אותלו (מאת ויליאם שייקספיר), גן הדובדבנים (מאת אנטון צ’כוב), אוכלים (מאת יעקב שבתאי), הקומדיה של קאלאנדרו, דוד וניה (מאת אנטון צ’כוב).
מיכאל גורביץ’ זכה בפרס פינקל עבור גן ריקי, בפרס מוזאון תל אביב ע”ש ד”ר גמזו , בפרס מרגלית ונבחר לבמאי השנה 1999 במסגרת פרס התיאטרון הישראלי עבור צל חולף, ב- 2004 עבור בימוי הקמצן, וב- 2005 זכה שוב בפרס בימאי השנה עבור בימוי אושר.
זכה בפרס לנדאו לשנת 2004.
זוכה פרס א.מ.ת לשנת 2005 על עבודות בימוי ועל תרומתו לתיאטרון הישראלי.
ביוני 2012 יוענק לגורביץ’ תואר דוקטור-לשם-כבוד של האוניברסיטה העברית בירושלים.
