סוף משחק

מאת סמואל בקט

שנת 2010

 בחדר מבודד הנמצא בחלקו מתחת לפני הקרקע, חיות ופועלות ארבע נפשות בנות משפחה אחת המוצאות בחדר מקלט מפני העולם שבחוץ.

המשפחה הקטנה מחולקת לשלושה דורות. אדון הבית- הָאם, בנו-משרתו קלוב והוריו הזקנים של האם, נאג ונל.

הָאם הוא נכה עיוור בכסא גלגלים - אינו יכול לעמוד, קלוב משרת אותו ואינו יכול לשבת.

נאג ונל גרים בתוך פחי אשפה ולא יוצאים מהם לעולם.
חיי המשפחה בחדר המבודד חושפים מערכת של יחסי תלות. הָאם העיוור תלוי בבנו קלוב, המשמש לו עיניים ורגליים. לקלוב אין ברירה אלא להישאר, כיוון שאין לאן ללכת, ונאג ונל ניזונים ממזון הכלבים שמוגש להם ע"י קלוב. לא נותר להם על מה לדבר מלבד על העבר. הם שוקעים בנוסטלגיה ומשתדלים להתעלם מן ההווה.
קלוב מביט מהחלון החוצה ומספק להאם מידע על המתרחש בחוץ. הכל נראה מת, אין אדמה, אין ים, אין עננים.
קלוב מבקש לעזוב את החדר הסגור, אבל אינו מעז. גם כשהָאם משחרר אותו בחצי פה ובקושי רב, קלוב מתלבט ואינו מסוגל להחליט.
הזמן עובר במעין משחק דמוי חיים כנגד הזמן המתכלה. המשחק, שהוא האופן היחידי בו אפשר להכיל את הפחד, את הכאב ואת הזכרון.
סוף משחק, ENDGAME , הוא ביטוי הלקוח ממשחק השחמט, והוא מציין את השלב הסופי המכריע , כשעל הלוח נותרים מעט כלים והמשחק מתקרב לסופו.