מלכוד 22
תמונות נוספות
מאת ג'וזף הלר
שנת 1975
עיבוד לרומן המצליח מאת ג'וזף הלר. העלילה מתרחשת בימי מלחמת העולם השנייה ומסופרת מנקודת מבטו של יוסריאן, טייס קרב בחיל האוויר האמריקני. הסיפור עוקב אחר מעלליהם של צוות הטייסת (כ-34 דמויות) ונותנת ביטוי לאווירה האבסורדית והדה – הומנית, שהם פועל יוצא לכל מלחמה באשר היא...
משתתפים: דוד זאבי, רחל הפלר, אורי אברהמי, שלמה תרשיש, ששון גבאי, משה אסם, ספי ריבלין, שפרה מילשטיין, נטע פלוצקי, אבי פניני
בימוי: אילן רונן
תרגום: עיבוד: אילן רונן
תפאורה: פרידה קלפהולץ
תלבושות: פרידה קלפהולץ
תאורה: בן ציון מוניץ
כתבות וראיונות
על העיבוד
אילן רונן, שזוהי לו עבודת הבימוי הראשונה בתיאטרון החאן, בחר לעבד את הרומן האנטי- מלחמתי של הלר בתגובה למלחמת יום הכיפורים. רונן העדיף לשמור על האיכות האוניברסאלית שברומן ולא התפתה לעיבוד מקומי שאולי היה מתבקש לאור האירועים הפוליטיים במדינה.
על ההצגה רונן, המשיך את מסורת ה"תיאטרון העני" של אלפרדס, בבניית מיזנסצנות שעיקרן הוא הדימוי של משחק ילדים: ספסל עץ פשוט שימש כמטוס שבעזרת השחקנים המריא לאויר... הלהקה הצליחה להתגבר על בעיית ריבוי הדמויות בספר, בזכות עבודה אנסמבלית מורכבת, כשכל שחקן מגלם שלושה תפקידים לפחות.
מתוך הביקורות "ההצגה קילפה מן העלילה את הכל מלבד ההכרחי ביותר, אבל הצליחה להציל את העיקר: את השנינות המטורפת ואת התענוג החושני של פלא התיאטרון כמשחק צרוף, כמטרה הקיימת בפני עצמה. כל "החכמה" הטובה באמת של הצגת מטוסי קרב בזינוקם, כדרך שעושים זאת הילדים בין שיחי החצר בבית הספר היתה מתקבלת טכנית ומאולצת אילמלא אותה התענגות אמיתי על התיאטרון לא ככלי ביטוי לרעיונות פילוסופיים, אלא כתבנית ביטוי לתוכנות הפנימי העצמי – המשחק." (הגר אנוש, "להצחיק – בלי מגרפות", במחנה, 26.2.75)
על ההצגה רונן, המשיך את מסורת ה"תיאטרון העני" של אלפרדס, בבניית מיזנסצנות שעיקרן הוא הדימוי של משחק ילדים: ספסל עץ פשוט שימש כמטוס שבעזרת השחקנים המריא לאויר... הלהקה הצליחה להתגבר על בעיית ריבוי הדמויות בספר, בזכות עבודה אנסמבלית מורכבת, כשכל שחקן מגלם שלושה תפקידים לפחות.
מתוך הביקורות "ההצגה קילפה מן העלילה את הכל מלבד ההכרחי ביותר, אבל הצליחה להציל את העיקר: את השנינות המטורפת ואת התענוג החושני של פלא התיאטרון כמשחק צרוף, כמטרה הקיימת בפני עצמה. כל "החכמה" הטובה באמת של הצגת מטוסי קרב בזינוקם, כדרך שעושים זאת הילדים בין שיחי החצר בבית הספר היתה מתקבלת טכנית ומאולצת אילמלא אותה התענגות אמיתי על התיאטרון לא ככלי ביטוי לרעיונות פילוסופיים, אלא כתבנית ביטוי לתוכנות הפנימי העצמי – המשחק." (הגר אנוש, "להצחיק – בלי מגרפות", במחנה, 26.2.75)
