אגדת שלושה וארבעה
מאת ח.נ. ביאליק
שנת 1980
אחרי "משרתם של שני אדונים" ב-1975, "חד גדיא" ב-1977" ו"הדייג" ב-1979, חוזר תיאטרון החאן ומעלה השנה הצגת רחוב נוספת: "אגדת שלושה וארבעה".
משתתפים: אבי פניני, ששון גבאי, שבתאי קונורטי
בימוי: מוטי לרנר
עיבוד: מוטי לרנר
תלבושות: פרנסואז קוריאט בונו
כוריאוגרפיה: אקרובטיקה: פטר רוט
מדוע תיאטרון רחוב?
חשיבותו הרבה של תיאטרון הרחוב נובעת משלוש עובדות יסוד:
תיאטרון הרחוב מגיע אל שכבות אוכלוסיה אשר בדרך כלל אינן מבקרות באולמות התיאטרון, ובכך הוא מהווה עבורך גשר תרבותי אל איכויות תרבותיות לא מוכרות להן.
תיאטרון הרחוב מעמיק את הקשר בין הקהילה לבין המקום בו מתקיים המופע. העובדה שבמקום מסויים מתרחש אירוע חיובי, יוצא דופן, משפרת את תדמית המקום בעיני הצופים ויוצרת עבורו זהות חדשה.
החויה המשותפת של צפיה בארוע בתנאים המאפשרים לצופים לשוחח, לנוע ולהגיב, יוצרת גיבוש וסולידריות שאינם נוצרים בעת צפיה בהצגה המתרחש באולם חשוך כשהצופים יושבים במקומות קבועים.
ובישראל
שלוש עובדות יסוד אלה הופכות את תיאטרון הרחוב למכשיר חברתי בעל חשיבות מרכזית בפתרון בעיות הבידוד התרבותי ושיפור התדמית העצמית של תושבים בשכונות המצוקה בישראל.
"אגדת שלושה וארבעה" - ספור המעשה
ח.נ. ביאליק מספר על שלמה המלך שבתו, קציעה, סרבה להינשא לחתנים שבחר עבורה. באחד הלילות חזה המלך בכוכבים כי בתו תינשא לחתן עני, בן למשפחה פשוטה.
בצערו ניסה שלמה למנוע את הגזרה. הוא בנה מגדל גבוה על אי בודד, כלא בו את בתו והפקיד עליה שומרים עד למועד אותו חזה בכוכבים.
באותה העת התגוררו בעיר עכו סופר זקן ועיוור בשם מלכישוע ובנו הצעיר, נתניה. יום אחד מאסה נפשו של נתניה בחיי השגרה בבית אביו. הוא קם ויצא לנדוד ברחבי הממלכה.
באחד הלילות מצא נתניה מחסה בתוך שלד שור שהיה מוטל בשדה. עודו ישן, ירד משמים נשר ענק, הרים במקורו את השלד, נשא אותו אל האי בו היתה כלואה בת המלך, והניח אותו בראש המגדל.
בבוקר הקיץ נתניה משנתו ומצא לפניו את קציעה.
השניים נשאו חן, זה בעיני זו והחליטו להינשא. אך הנה הגיע היום ושלמה בא אל האי לשחרר את בתו. להפתעתו הוא גילה אותה בחברת נתניה. כמובן שכעסו היה רב ואכזבתו גדולה, אבל כששכך כעסו הבין שלמה כי נתניה הוא אותו החתן העני עליו קרא בכוכבים. וכך הסתבר גם לו כי על אף אחכמתו ותבונתו אין בידיו עצה כנגד גזירת הגורל.
על ההצגה
סיפור המסגרת למחזה "אגדת שלושה וארבעה" מתאר שני שחקנים נודדים, העוברים ממקום למקום, מקימים לעצמם במה, מתקינים עליה את האביזרים שברשותם ומספרים לקהל את האגדה שכתב ביאליק.
שני השחקנים משחקים לסירוגין את ארבע הדמויות המופיעות באגדה, בסגנון קומי משעשע המושפע מהופעותיהם של ליצני קרקסים, ליצני הסרט האילן (צ'רלי צ'פלין, לורל והרדי, בסטר קיטון ואחרים) ומדמויות הקומדיה דל-ארטה המפורסמות: ארלקינו, פנטלונה וקפיטנו.
