וולפונה
מאת בן ג'ונסון
שנת 1982
מעשה בוולפונה, עשיר לבנטיני המגיע לונציה, שוכר משרת בשם מוסקה ומהתל בעזרתו באנשי העיר. וולפונה מפיץ שמועה, שמותו קרוב והוא חשוך ילדים. ארבעה מתושבי וונציה – קורבינו הסוחר, וולטרה הנוטריון, קורביצ'יו המלווה ברבית וקרנינה הזונה, מתחרים זה בזה, מי יוכיח ידידות כנה יותר לוולפונה ויזכה להיות יורשו הבלעדי. המחזאי, בן ג'ונסון (בן דורו של שייקספיר), משתמש בשמות חיות לדמויותיו השונות במגמה להציג את הניוון המוסרי הלא אנושי בו הן שרויות. העיובד של סטפן צוויג וז'יל רומה, פישט את העלילה, שינה את הסיום הטרגי לסיום קומי אופטימי והבליט את סגנון הקומדיה דל-ארטה. בגרסה זו, בבימויו של אילן רונן, הועתקה העלילה לשנות ה-20 של המאה הנוכחית. (מתוך תכניית ההצגה)זוהי ההפקה האחרונה ללהקה בבימויו של אילן רונן.
משתתפים: אבינועם מור חיים, אבי פניני, אורי אברהמי, ויקטור עטר, שבתאי קונורטי, מרגלית אלמוג, אהרון אלמוג, עליזה רוזן, סוהיל חדד, יוסי קינן
בימוי: אילן רונן
עיבוד: סטפן צוויג,ז’יל, רומה
תרגום: עמוס קינן
תפאורה: פרידה קלפהולץ
תלבושות: פרידה קלפהולץ
אביזרים: יהודית גרינשפן
תאורה: יעקב מרזל
כתבות וראיונות
מן הביקורות
"תיאטרון החאן סוגר מעגל בימים אלה. עם הצגת "וולפונה" בסגנון הקומדיה דל ארטה שואפת הלהקה לשוב להישגים הנפלאים ב"משרתם של שני אדונים". הצגה זכורה לטוב, שסימלה את ראשית דרכם של אנשי החאן כלהקה מגובשת בעליית תווית היכר ייחודית. זאת אולי הלהקה האחרונה שנותרה בתיאטרון הישראלי כרגע, שנראה כי לחבריה יש משהו משותף בלבד מקום העבודה העונתי..." (שוש אביגיל, "אחרי הבכורה", 23.2.1982)
"פרידה קלפהולץ, אשר על התפאורה, מצליחה להוציא את מירב האפשרויות התיאטרליות משתי מיטות בית החולים, שעליהן מורכבת מעין במה מסתובבת. יהודית גרינשפן הופכת את פני השחקן למסיכות באמצעות איפור ושומרת את המסיכות עצמן לשלב הקידות בסיום ההצגה. קצת חבל, משום שהמסיכות יפהפיות ואינן מתפקדות כלל במהלך ההצגה." (שוש אביגיל, "אחרי הבכורה" 23.2.1982)
"הבמאי אילן רונן הבליט באופן מבריק לרגעים את הצד המפלצתי של הטבע האנושי כשהוא בא במגע עם כסף. הדבר ניכר גם בהומור המקאברי בעיצוב דמותו של קורבצ'יו (שבתאי קונורטי) וגם בשתי סצנות טובות של וולפונה (אבינועם מור חיים) ומוסקא (אבי פניני)..." (מיכאל הנדלזלץ, "חיות מצחיקות", הארץ, 21.2.1982)
אנקדוטה
אורי אברהמי ששיחק את וולטרה (נץ) בהפקה ניזכר שאילן רונן ביקש ללהק כל אחד מהשחקנים בדמויות ההפוכות להם מבחינת תדמית: אופי, מחוות, מראה וכדומה. אורי, בעל המראה הרזה "נופח" בספוג. עיקר המטרה היתה לרענן את השחקנים.