אבא אובו
קטעי וידאו נוספים
תמונות נוספות
מאת אלפרד ז'ארי
שנת 1984
אובו, אבא ומלך שמן ומפלצתי, שהחל את הקריירה הדמונית שלו בקריקטורה דמונית על מורה לפיסיקה, הפך כבר מזמן מבחינה דרמטית למושג: התגלמות טראומטית ומצחיקה של שקיעת התרבות המערבית.
משתתפים: אבינועם מור חיים, אורלי זילברשץ, יעל אופיר, איציק בר יוסף, ויקטור עטר, אריה צ’רנר, אורנה רוטברג
בימוי: שמואל הספרי
עיבוד: עדה בן נחום
תפאורה: יעל פרדס
תלבושות: יעל פרדס
אביזרים: יהודית גרינשפן
תאורה: יעקב מרזל
כוריאוגרפיה: ליאורה גרוסמן
מוסיקה: נפתלי ואגנר, ייעוץ מוס’: נעמי גרכט
כתבות וראיונות
אם ניטשה היה זה שגזר דינו של אלוהים למוות, הרי שז'ארי - באמצעות יציר רוחו - הוציא את גזר הדין אל הפועל. "אנחנו לא הצלחנו להרוס הכל, אלא אם כן הרסנו גם את החורבות" - מצהיר אבא אובו באותו חוסר הגיון הגיוני, האופייני לו. עלילת "המלך אובו", המחזה הראשון בטרילוגיה הגרוטסקית, מגשימה איום זה הלכה למעשה: פרשת עלייתו של האימפריאליסט הילדותי, הבהמי והאלים לכס המלכות בתככי-זוועה מוקיוניים ומעבירי צמרמורת הינה התגרות פארודיסטית ארסית ביותר באחת מאבני הפינה של התרבות האירופית - "מחזהו של שיקספיר "מקבת". מחזותיו של ז'ארי אינם מבקשים אך ורק "להדהים את הבורגנות" אלה גם לערטל את פשיטת הרגל המוסרית של אירופה ההומניסטית והליברלית, למראית עין, שמונה עשרה שנה לפני אותה מלחמה עולמית, שתממש את נבואתו הקודרת של המחזאי הצרפתי. בהתנהגות מריונטית נוסח בובות ה"גיניול", בניבולי פה בוטים, בהמצאות לשוניות סארקסטיות ובגיחוך שפתם הפאתטית של גיבורים "הרואיים", בכיווצה ובריסוקה של העלילה לחוליות נטולות קשר הגיוני, בעזרת אמצעי ניכור תיאטרליים, בגילוי בולמוס של התמכרות תאוותנית לסיפוק כל יצר ולשבירת כל טאבו אתי - משמשים אובו ו"אביו" ז'ארי כשוטים, התולשים את מסיכת הצביעות והמהוגנות המזויפת מעל לפני המין האנושי "המתורבת", ומציגים אותו בערוותו הכאוטית והמצחיקה עד מחנק.
קישורים
Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/khanarchive/public_html/wp-content/themes/homepageheb - unneccasary/single-shows.php on line 674
