יחזקאל
קטעי וידאו נוספים
עיבוד לבמה ובימוי: רוני ניניו
שנת 2015
הצגה על פי רומן בתמונות של מיכאל קובנר"בן חורין הוא איש שיכול / לקום וללכת. / ובן חורין הוא מי שלא יכול / לקום וללכת"
יחזקאל, דמות בדיונית שמבוססת על זו של אבא קובנר, חי לבדו בירושלים.
השנה היא 1991 - תקופת מלחמת המפרץ. מפגש מרגש מתרחש בינו לבין נכדו נוני, המגיע לביקור מולדת עם אמו, איבון. תוך כדי משחק, ובשפה שמתאימה לגילו של הילד, מספר יחזקאל לנכדו על הזיכרונות הקשים מהימים בהם היה מפקד המחתרת בגטו וילנה ונאלץ להתמודד עם בחירות אכזריות, כמו הסגרת מפקדו והשארת אמו מאחור.
היכולת לתקשר עם הנכד נוני, מפצה את הסב על הניתוק מעמוס - בנו שירד מהארץ. זהו סיכוי אחרון עבורו לאהבה מנחמת בחיק המשפחה, מול כאב הייסורים של העבר.
על רקע הביקור המשפחתי, נרקם גם קשר אהבה וקירבה מיוחד בין נעמה, פיזיותרפיסטית צעירה המטפלת ביחזקאל, לבן איבון רעייתו של הבן עמוס.
משך ההצגה: כשעה ו-10 דקות (ללא הפסקה)
עיבוד לבמה ובימוי: רוני ניניו
ציורים: מיכאל קובנר
וידאו ארט: יואב כהן, אדם לבינסון
מוסיקה: אבי בנימין
תפאורה ותלבושות: סבטלנה ברגר
תאורה: רוני כהן
שילוב מופלא בין חומרי המציאות הרוטטים, כואבים ומדממים, והצורה המוקפדת על אחרון הפרטים של ייצוגם הבימתי, באמצעות שחקנים, ציורים, וידאו-ארט ומוסיקה, הופכים לשלמות לא שגרתית על במת התיאטרון... עבודת וידיאו-ארט מרתקת... חוויה תיאטרונית לא שגרתית וייחודית. (מיכאל הנדלזלץ, הארץ)
דניאל גל מרשימה כנעמה... יעל טוקר מגוונת יפה את שני תפקידיה... דודו בן זאב מעצב דמות נוקשה... פיליפ דולב מגלם נכד שכל סב היה רוצה בו לצדו... אך עיקר כוחה של ההצגה הוא במשחקו הכבוש והכובש של אריה צ׳רנר כיחזקאל. בשתיקותיו הוא מטיל מורא, בהיפתחותו אל נעמה הוא פותח אשנב אל האור שבתוכו, ואל שמחת חיים המתעוררת ומוצאת את ביטויה הנפלא במפגש המפתיע עם כלתו, עם נכדו ועם צ׳רה. (צבי גורן, אתר הבמה)
מחזה אמיץ ונועז... מלאכת העיבוד היא מלאכת מחשבת נפלאה, שהופקדה בידי רוני ניניו, שהוביל את השחקנים של החאן לשיא תיאטרלי... תיאטרון החאן ניצב זקוף, ומוכיח שמדובר בתיאטרון שמתחזק אנסמבל נפלא ויוצרים אמיצים (דנה שוכמכר, מעריב)
כשמדברים על דבקות באמנות התיאטרון... נדמה כי אפשר להצמיד את "יחזקאל" לערך המילוני של ההגדרה. הצגה עדינה ומרגשת... רבת מעלות... אריה צ'רנר הנפלא, שמשחק את דמותו של יחזקאל, עושה זאת במיומנות וברגישות... יעל טוקר ודניאל גל, מגישות משחק בשל וטוב... הצגה ראויה שמוגשת היטב, ושברגעים שבהם הסינרגיה בין האמנויות פועלת במלואה, מצליחה גם לגעת בשלמות החוויה. ציון 9. (רון שוורץ, גלובס)
קישורים
