עלילות יחזקאל פיירמאן

מאת דני הורוביץ

שנת 1986

מערכה ראשונה:

הבית והישיבה - יחזקאל, בין 15, יוצא ללמוד בישיבה, לשביעות רצון הוריו, כדי להפוך רב בישראל. בישיבה הוא מתוודע אל הספרות העברית והציונות ופוגש בידידים שימשיכו וילוו אותו שנים רבות. הוא שם לביתו ציוניסט, ואביו מבין כי הבן שחזר לעולם לא ישוב ויהיה מה שהיה. יחזקאל יוצא לעיר הגדולה כדי לרכוש השכלה כללית ולמצוא פתרון למצוקותיו האישיות.

הומל - יחזקאל, עכשיו סטודנט וסופר צעיר, מחפש את דרכו בין תורות חברתיות שונות (ניטשה, דוסטוייבסקי, מארכס ואחרים). הוא מפרסם את ספוריו הראשונים ומודיע לכל סביבתו כי היהדות גוססת ויש לעשות להצלתה המיידית. כשהוא מתבקש להציע "מה יש לעשות באמת?" - תשובתו היחידה - "לקרוא ולקרוא ולקרוא ואם אפשר לכתוב". מצוקת עמו גדולה מיכולתו להושיע והוא מבקש מוצא. כאן מתאהב יחזקאל לראשונה בחייו, חוה בלומין, אך גם מגלה את עכבותיו הגבריות ביחס לנשים. תחושת הכשלון האישי והרעיוני מחזירה אותו פעם נוספת לביתו.

תקופה זו נחתמת בנשף הנערך לקראת סוף המאה ה-19.

לונדון - יחזקאל נפרד מהוריו ועוזב סופית את ביתו. בדרכו לניו-יורק הוא מתעכב בלונדון לשש שנים. שם הוא מוציא בעקשנות עתון בעברית חרף הקשיים והעוינות מסביב.

(זוהי תקופה חשובה לספרות העברית באשר עתונות של פיירמאן הוא היחידה המופיע בעברית בתקופה מסוימת ומשמר את הפסרות העברית בזכות פיירמאן ו-500 מנויים מכל רחבי אירופה). מאבקו ההירואי להוציא את העתון מלווה בקשיים עצומים ודוקא כאשר הוא זקוק יותר מכל לעזרתו של ידידו אורי ניסן - מרפה זה את ידיו. יחזקאל מחליט לנסוע לארץ ישראל. כל תקוותו היא למצוא בארץ החדשה גאולה אישית. הוא מתפתה להאמין, כי אם יעבוד פיזית את האדמה, דבר שלא עשו אבותיו מאות בשנים, יצליח להשיל מעליו את תכונותיו השליליות, שלו ושל יהדותו.

מערכה שניה:

ארץ ישראל - הכשלון בעבודה - יחזקאל בן עשרים ושלוש, מנסה לעבוד עבודת כפיים ונכשל. כשלונו, "צריך לזרוק עלי אבנים", מביא אותו לבית חולים בירושלים, שם הוא פוגש את ידידו מנוער - צימבלוב, שהיה ציוני, המודיע לו כי אין להם מה לחפש בארץ-ישראל ומוטב שיעזבו. כאן לא יתגשם החלום לעולם. יחזקאל מסרב לעזוב למרות ידיעתו את המצב בארץ לאשורו.

עין-גנים - בכפר - כאן מגיע פיירמאן לעימות עם המתיישבים בארץ ועם חלק ממנהיגיה על פירוש "הגאולה" המתרחשת בארץ. להרגשתו, וכך הוא גם כותב בעתונות היוצאת בארץ, החיים החדשים בארץ לא יצליחו לשחרר את היהודים מתכונותיהם השליליות והם יחזרו להיות בעלי בתים, חנוונים וסוחרים גם בארצם. לפידות, חלוץ בן 50 ואחד מן האידיאולוגים החשובים של הציונות באותה תקופה, מנסה לשכנע את פיירמאן לחזור ולנסות להחזיק בידיו מעדר. זאת, כי יש לקוות ולהאמין בעתיד; אך יחזקאל מסרב להאמין כי שלושה, חמישה, עשרה אידיאליסטים ישנו את הגורל היהודי. בעין-גנים הוא מתוודע אל חיה - מי שתהיה אשתו.

נישואין - חיה, חלוצה צעירה, מלהבת מאישיותו של פיירמן, מגלה הבנה לכל מצוקותיו, גוררת אותו לנישואין ומנסה להביא נחת לחייו המיוסרים. לאחר זמן קצר מדרדרים חייהם המשותפים ולמרות נסיונות השניים לעכב את כשלונם המשותף - הם נפרדים. כך נשאר יחזקאל ללא אשה, כשהוא מקבל על עצמו את האחריות לכשלון חייהם המשותפים וללא תקווה לחיים חדשים של בני עמו בארץ החדשה - הישנה. הוא מתגעגע לבנו הקטן אורי ניסן, שעזב עם אמו לגרמניה ומבקש למצוא לעצמו מקום שלוה.

הסוף - יחזקאל מחליט לעבור ולגור ביפו, בסביבה עוינת ומסוכנת לחייו. רגעי החסד היחידים שיש לו הם מכתבים מבנו בן השש. ב-2 למאי 1921, בהיותו בן ארבעים, הוא נרצח. גופתו נמצאית כשהיא חצי עירומה ותרמיל הכתבים שלו לגופו.