אותו דבר אבל אחרת
עפ"י "רחוק מן הים - רחוק מן הקיץ" מאת ישראל אלירז ו"אפשרויות" מאת משה בן-שאול
שנת 1979
משתתפים: רחל הפלר, אורי אברהמי
בימוי: אריה יאס
עיבוד: אריה יאס
עיבודים והדרכה מוסיקלית: משה קופרבוים
תלבושות: פרידה קלפהולץ
אביזרים: פרידה קלפהולץ
מוסיקה: דניאל ברטה ,חנה הכהן, משה בן שאול
כתבות וראיונות
על ההצגה, מדברי המעבד והבמאי אריה יאס
למה אותו דבר אבל אחרת?
בארבע השנים האחרונות הזדמן לי לחזור ולהעלות אותן הצגות במקומות שונים ובארצות שונות. בכל פעם מצאתי עצמי שבוע מחדש בקסמה של ההתחלה מבראשית. בכל פעם שבתי ונכבשתי ע"י תהליך היצירה של אותו עולם קטן המתגלם במחזה מסויים, בתנאים החדשים שעמדו לרשותי. המחזה הרי הוא אותו מחזה, הגיבורים אותם הגיבורים והדברים המתרחשים גם הם אינם שונים. ובכל זאת, הכל שונה; השפה, השחקנים, הארץ ומנהגיה, הלך הרוחות שבה - הכל חדש ושונה. וכך גם אני, בתהליך העבודה, מנסה להיות קשוב יותר לדקויות של השווה והשונה המצויות במין האנושי; ההבדלים הקטנים, הגוונים המאחדים או מייחדים בני-אדם אלו מאחרים. לשון אחרת: הבוקר הוא בוקר בכל יום, ובכל זאת, הוא שונה ומיוחד. ובני האדם, בכל הדורות ובכל המקומות, הרי הם אותם בני אנוש המקווים, מייחלים, זוכרים, חולמים, אוהבים ושונאים, פוחדים ומתגברים. ובכל פעם - אחרת.
והנה כאן, בתיאטרון החאן הירושלמי, שוב אני מעלה הצגה שכבר העליתי לפני כחמש שנים בבריסל. אז נבנתה ונתפרה ההצגה למידותיהם של שחקנים צרפתים: דניאל ברטה ודניאל דני. היום אני שב ומתאים אותו סיפור אהבה למידותיהם של שני שחקנים ישראלים, רוח'לה הפלר ואורי אברהמי.
ועוד פן אחד "לאותו דבר אבל אחרת". לא פעם נשאלתי כיצד "הרבתי" משני מחזות הצגה אחת. הרי יש בודאי הבדלים לא קטנים בין השניים. הבדלים ודאי יש, אך גם דמיון לא קטן. שני המחזאים כתבו על זוג אוהבים הנאחז בעקשנות באהבתו. שניהם כתבו על הצורך לאהוב ולהיות נאהב, אלא שכל אחד כתב את אותו דבר - אחרת.
גם הסיפור עצמו אינו אלא הסיפור עתיק היומין על אדם, חוה ועץ הדעת. הנגיסה מן התפוח מביאה להמצאת הלבוש והתחפושות; בגדים המנסים להסתיר ולחפות על האמת העירומה. הדעת נושאת בחובה את גרעין אובדן התמימות ואת המוות.
שני השחקנים אוהבים זה את זה ותלויים זה בזה עד כלות הכוחות. הם מנסים להסתיר זאת בהתחפשות. כשמתבלה התחפושת, או כשהם קורעים אותה איש מעל פני רעותו, והדמות מסיימת את חייה ומתה, אזי הם מזדרזים לקטוף מן העץ עוד תפוח, עוד פריט לבוש, עוד דמות. הם מתחילים לחיות מחדש ואחרת את תגלית האהבה במפגש הראשון.
