עפ"י רבי נחמן מברסלב
שנת 1979
העלילה בנויה מסיפור מסגרת ומסיפור פנימי: שבעה קבצנים בעלי מום הצילו בעבר ילד וילדה, שאבדו בתוך יער, ונפגשים עמם בשנית, באירוע חתונתם של השניים. בכל אחד משבעת ימי החתונה, מעניק אחד מהקבצנים לזוג סיפור - מתנה, המגלה כי מגבלותיהם הם מקור לברכה וסגולה הפורצים את גבולות ההוויה האנושית.
Array
(
[items] => Array
(
[72157648577661139] => Array
(
[15455083757] => Array
(
[title] => דבר
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3948/15455083757_09ac1326ba_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3948/15455083757_09ac1326ba_b.jpg
[photo_id] => 15455083757
)
[15454922898] => Array
(
[title] => על המשמר
[thumb] => https://farm6.static.flickr.com/5598/15454922898_3442a238b0_s.jpg
[large] => https://farm6.static.flickr.com/5598/15454922898_3442a238b0_b.jpg
[photo_id] => 15454922898
)
[15020298654] => Array
(
[title] => ידיעות אחרונות
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3954/15020298654_bc8c9e3214_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3954/15020298654_bc8c9e3214_b.jpg
[photo_id] => 15020298654
)
[15617320046] => Array
(
[title] => מעריב
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3943/15617320046_1c9efb2bf9_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3943/15617320046_1c9efb2bf9_b.jpg
[photo_id] => 15617320046
)
[15641868252] => Array
(
[title] => דבר
[thumb] => https://farm6.static.flickr.com/5609/15641868252_7ca56b878d_s.jpg
[large] => https://farm6.static.flickr.com/5609/15641868252_7ca56b878d_b.jpg
[photo_id] => 15641868252
)
[15020863993] => Array
(
[title] => מעריב
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3946/15020863993_bf3e284b81_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3946/15020863993_bf3e284b81_b.jpg
[photo_id] => 15020863993
)
[15020275264] => Array
(
[title] => את
[thumb] => https://farm6.static.flickr.com/5600/15020275264_11ea5c828e_s.jpg
[large] => https://farm6.static.flickr.com/5600/15020275264_11ea5c828e_b.jpg
[photo_id] => 15020275264
)
[15454891808] => Array
(
[title] => מעריב
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3945/15454891808_8b7435560f_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3945/15454891808_8b7435560f_b.jpg
[photo_id] => 15454891808
)
[15454891428] => Array
(
[title] => הארץ
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3942/15454891428_48b93b9850_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3942/15454891428_48b93b9850_b.jpg
[photo_id] => 15454891428
)
[15641815702] => Array
(
[title] => Jerusalem Post
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3936/15641815702_617eeafe92_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3936/15641815702_617eeafe92_b.jpg
[photo_id] => 15641815702
)
[15640981605] => Array
(
[title] => ידיעות אחרונות
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3940/15640981605_ca92526048_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3940/15640981605_ca92526048_b.jpg
[photo_id] => 15640981605
)
[15455407490] => Array
(
[title] => ידיעות אחרונות
[thumb] => https://farm6.static.flickr.com/5615/15455407490_0d8d25f4f5_s.jpg
[large] => https://farm6.static.flickr.com/5615/15455407490_0d8d25f4f5_b.jpg
[photo_id] => 15455407490
)
[15020796753] => Array
(
[title] => על המשמר
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3939/15020796753_7c1b1fa657_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3939/15020796753_7c1b1fa657_b.jpg
[photo_id] => 15020796753
)
[15454978527] => Array
(
[title] => הארץ
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3938/15454978527_c63c2daaac_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3938/15454978527_c63c2daaac_b.jpg
[photo_id] => 15454978527
)
[15641787282] => Array
(
[title] => מעריב
[thumb] => https://farm6.static.flickr.com/5603/15641787282_1cab4dc3d4_s.jpg
[large] => https://farm6.static.flickr.com/5603/15641787282_1cab4dc3d4_b.jpg
[photo_id] => 15641787282
)
[15020750633] => Array
(
[title] => דבר
[thumb] => https://farm6.static.flickr.com/5614/15020750633_feb7d9f91a_s.jpg
[large] => https://farm6.static.flickr.com/5614/15020750633_feb7d9f91a_b.jpg
[photo_id] => 15020750633
)
[15454258239] => Array
(
[title] => Jerusalem Post
[thumb] => https://farm4.static.flickr.com/3956/15454258239_5a4229b5ed_s.jpg
[large] => https://farm4.static.flickr.com/3956/15454258239_5a4229b5ed_b.jpg
[photo_id] => 15454258239
)
)
)
[type] => sets
[flickr_show_limit] => 500
[thumb_size] => square
[large_size] => large_1024
[user_id] => 124935836@N03
[api_key] => 1ee84953043b61d168918dfca3259ba4
[private_mode] => 0
[secret_key] =>
[private_token] =>
)
על העיבוד הבימתי
הבור הגדול, בו נערכת החתונה עפ"י סיפורו של ברסלב, הפך לבית הלוויות באולם החאן, שהיה נטול כסאות ובמה. הצופים (שהוגבלו לכ-100 איש בכל הצגה) ישבו על מזרנים מטונפים והשחקנים, בלויי סחבות, מתהלכים ביניהם. עשרות נרות דולקים הוצבו בכוכי האולם , ובנוסף, הקבצנים בישלו שיירי אוכל בתוך סירים ישנים. המוסיקאים צוריה להב וחיים פרמונט שיחקו שני קבצנים , שחלק מתפקידם היה להפיק מוסיקה חיה מכינורות. בחצר החאן, הוצבה גופתו של יזרעאלי, עטופה בתכריכים ומסביב היו מודעות אבל שהכריזו "יוסי יזרעאלי איננו". ההצגה החלה תוך כדי זרימתם של הצופים לאולם, כאשר כל אחד מהשחקנים היה מצוי ב"טראנס" משלו ודלתות האולם נפתחו מעט לפני סיומה.
יוסי יזרעאלי: "למה בחרתי דווקא בחאן הירושלמי? קודם כל בגלל מבנה האולם. בתיאטרון המסורתי אין מקום לסיפורי ר' נחמן מברסלב ובהצגה שלנו נהפך החאן להיות בית הלוויות: הבית שבו שמים את המת בלילה שלפני הלווייה. למה בחרתי במוות כנושא? תמצא את התשובה אצל ברסלב עצמו: דווקא מול המוות, משיג הקיום את עוצמתו הגדולה ביותר. ... הסיפורים הם טכס, אך אני בחרתי לי בטכס אחר, כי הטכס הקיים לא אומר לי ולא כלום. האנשים המשחקים את הקבצנים אינם דתיים וגם אינם רוצים להיות דתיים. מה הם עושים? הם ניגשים לעניין מתוך התבדחות מוחלטת, התבדחות של ייאוש. האלמנט של חילול השם, של כפירה, הוא אחד האלמנטים העיקריים בהצגה זאת, כשם שהיה בחייו של ברסלב." (מיכאל אוהד, "פעמי הגאולה" , הארץ, 21.9.1979)
אנקדוטות
דני שלם (מנכ"ל התיאטרון דאז): " יוסי יזרעאלי הגיע אליי עם העיבוד שכתב לסיפוריו של ברסלב מתוך כוונה ברורה כי המבנה של אולם החאן הוא המקום האידיאלי מבחינתו להפיק את האירוע היוצא דופן הזה. באותה תקופה, תיכננו לשפץ את אולם התיאטרון ותקופת ביניים זו, בו התיאטרון היה ריק מבמה ומתיאטרון נוצלה לצורך הניסוי התיאטרלי הזה והתאימה למבוקשו של יזרעאלי. ההצגה רצה כחודש בלבד, משום שהיינו צריכים להמשיך ולעבוד על השיפוץ, אך עובדה כי זו אחת העבודות היותר מזוהות עם תיאטרון החאן."
אבי פניני (שחקן בהצגה) : "כל אחד מהשחקנים היה מרוכז בפעולה שלו ויצר לעצמו עולם חזק משל עצמו. אני שחקתי נער אלם, שבכל פעם מנסה לספר את סיפורו אך נאלם. באחת הסצנות שכבתי על הרצפה ללא ניע , ואשה מהקהל כיסתה אותי במעיל שלה. לאחר סיום ההצגה החזרתי לה את המעיל והיא הופתעה לגלות שאני לא באמת אלם."