הקומדיה של קאלאנדרו

מתוך הביקורות

 משמח לראות ולדעת שכדי לשעשע קהל בתיאטרון בישראל לא מוכרחים לגייס דמויות מהמציאות הישראלית, לא מוכרחים (כמעט) לחקות מבטאים מוכרים, ואפשר לשאוב ממקורות הספרות העולמית, ובכל זאת לשעשע ולהשתעשע, וכבדרך אגב גם להשאיר כמה מחשבות, על זהות מגדרית.

וזאת הכוונה של מיקי גורביץ’ ולהקת שחקניו בחאן, שמסחררים ומסתחררים עם העלילה הזאת, בתפאורה משעשעת כשלעצמה של פרידה קלפהולץ-אברהמי, התלבושות המצחיקות והצבעוניות של מאור צבר והמוסיקה של יוסף ברנדשווילי. למרות שזאת בעצם פארסה פיזית נמרצת, יש בטקסט (שתורגם על ידי עמרי סמית ועובד על ידי גורביץ) לא מעט (אבל לא יותר מדי) הברקות.

שחקני החאן עושים כאן מה שהם יודעים היטב. ויטלי פרידלנד שהיה סקפן מקסים בעבר הוא המשרת פסניו המקסים לא פחות. אחד מאדוניו (הוא משרת שלושה; שניים קטן עליו) הוא קאלאנדרו, שהקומדיה הזאת נושאת את שמו, הוא ארז שפריר שבריא כאן יותר מהחולה המדומה שכבר היה. מיטל אבני היא האשה-הגברת הממזרת הנמרצת פולביה, ותמר אלקן היא סאמיה משרתתה. יהויכין פרידלנדר מצויין, כרגיל, כמשרת וכסבל, יונתן מילר מוסיף שלוש דמויות קטנות, יוסי עיני תורם פרודיה מעודנת של מרן רומאי רב-מג, ניר רון הוא החוליה המקשרת בין הקהל לבמה, ואריאל וולף מבצע בחן את שני התאומים, הוא והיא, ומחליף תלבושות במהירות מעוררת התפעלות. יש להצגה הזאת מעוף מסחרר, והחשק המפעיל את דמויותיה עושה חשק לראות אותן עוד ועוד.

(מיכאל הנדלזלץ, הארץ)

הצגה עליזה, יש בה חן תיאטרלי רב.

(שי בר יעקב, ידיעות אחרונות)

הוירטואוזיות המעשית של וולף כובשת את הבמה. ויטלי פרידלנד מחזיק את ההצגה בתחמוניו ובקלילות המקסימה שבה הוא נע ונד על הבמה, בין החרמנות המטומטמת של קאלאנדרו, במשחקו המושלם והמוכר של ארז שפריר, לבין המיוחמות הנואשת של פולביה במשחקה המורעב של מיטל אבני. יוסי עיני, במשקפי שמש המוכרים לנו היטב, הוא מר”ן-בעל-אוב ולכאורה עיוור, שמגייס רוחות ותוחב שטרות בין חלציו, במבטא ואפילו עם קללה מוכרים מאוד. יהויכין פרידלנדר מקסים במיוחד כמשרתה של סאנטינלה, ולא פחות מזה כסבל. יונתן מילר וניר רון בתפקידים אפיזודיים קצרצרים, ותמר אלקן כמשרתת סאמיה, משלימים את החגיגה.הזדמנות להתענג על השחקנים. תפאורה מלאת חן של פרידה קלפהולץ-אברהמי, ותלבושות מקסימות של מאור צבר, עם קצת מוזיקה חמודה של יוסף ברדנשווילי, ותאורה צבעונית של רוני כהן, חוגגת להקת החאן את כישרונותיה המוכרים והטובים.

(צבי גורן, הבמה)

מיכאל גורביץ’ יצר על הבמה חגיגה של חשק ורצף התרחשויות קצביות, עם תלבושות מושקעות ומשעשעות, בביצועם של שחקנים נפלאים.

(מאיה נחום שחל, כלכליסט)

אריאל וולף עובר בקלות מדהימה מצורת ההתנהגות הגברית לזו הנשית. ויטלי פרידלנד מצוין, יוסי עיני מצוין בתפקיד המיוחד, והפרשנות העכשווית לדמותו מפלפלת את העלילה. יחד איתם, ארז שפריר כקאלאנדרו המאוהב והטיפש, תמר אלקן ויהויכין פרידלנדר ומיטל אבני משלימים את הקומדיה הזו בביצוע נהדר. תפאורת הגן, שעוצבה על ידי פרידה קלפהוץ-אברהמי, מעבירה את תחושת הפריחה והלבלוב, ומשמשת כרקע מלבה יצרים. התלבושות הנפלאות, שעיצב מאור צבר, הן חלק בלתי נפרד מהעלילה ו”מדברות” גם את הסאב טקסט של ההצגה. אז האם נכנסת “הקומדיה של קאלאנדרו” לארסנל הקומדיות של טעויות ששווה לראות? בהחלט כן. מדובר בהצגה קלילה שמשאירה את הצופה עם חיוך.

(עכבר העיר, ליהי ניב)

החאן חוגג נשף מסיכות… לבמאי מיכאל גורביץ יש בדיוק מה שצריך כמו ‘מאסטרו’ מיומן היודע לקרוא פרטיטורה. גורביץ הצליח למצות מהחומר את המיטב… אשר למשחק – הליהוק מושלם, גם הביצוע. כולם ראויים לצל”ש – אחד אחד…. תיאטרון מבריק ומרשים.

(בן-עמי פיינגולד, מקור ראשון)