וויצק

יוהן קריסטיאן וויצק. נולד בלייפציג, גרמניה, בשלישי לינואר 1780. בגיל 13 נתייתם מהוריו.

נדר ברחבי גרמניה כשהוא ﬠוסק במלאכות שונות. התגייס לצבא ושירת ביחידות נרמניות, הולנדיות ושוודיות. קיים יחסים ﬠם אשה שילדה לו בן מחוץ למסגרת הנישואין. 

ב-1818 שב לליפציג, מובטל, מחפש תﬠסוקה. מנהל "רומן" ﬠם הגברת ווסט, אלמנת מנתח, שנהגה לקיים יחסים חופשיים ﬠס חיילים. 

מדי פﬠם מקבל התקפות קנאה, ומכה אותה.

ב-21 ליוני 1821 מלווה וויצק את הגברת ווסט לביתה לאחר שנפגשה ﬠם אחר ממתחריו, בהגיﬠם לפתח הבית היא פונה אליו - "מה אתה רוצה ממני? לר הביתה! מה אם בﬠלת הבית שלי תצא?" 

- וויצק מאבד שליטה ﬠצמית. שולף סכין ונוﬠץ אותה בגופה שבﬠ פﬠמים.

הגברת ווסט מתה בו במקום. כמה דקות לאחר מכן נתפס וויצק ואומר לשוביו - "אני מקוה שהיא מתה, הגיﬠ לה."

ב־28 לפברואר 1822 נידון וויצק למוות, אולם לבית המשפט הגיﬠ מידﬠ ﬠל חזיונות שראה וויצק וﬠל קולות ששמﬠ. בית המשפט מורה ﬠל פתיחת החקירה מחדש כדי לבדוק אם וויצק היה שפוי בדﬠתו בﬠת בצוﬠ הרצח. פסק הדין נדחה.

ב-17 לאוגוסט 1824, במרכז לייפציג, בככר צבורית מלאה צופים, נﬠרף ראשו של יוהן קריסטיאן וויצק.

זמן קצר לאחר בצוﬠ פסק הדין מופיﬠ בירחון רפואי דיווחו של הרופא שבדק את מקרהו של וויצק, ﬠל פי הוראת בית המשפט.

בדו"ח נמצא שוויצק היה בריא מבחינה פיסית לבד מלחץ דם גבוה. בﬠל זכרון טוב, ﬠנה בחופשיות לכל השאלות הקשורות ברצﬠ ומניﬠיו.

טﬠן שלא חש כל חרטה, מטבﬠו לא נטה לאלימות, למרות התקפות הקינאה שלו. שתה מרי פﬠם כמויות גדולות של אלכוהול אך לא היה

שיכור כרוני.

דו"ח זה שימש נושא לויכוחים מﬠל דפי הירחון הרפואי, הויכוחים התנהלו סביב שאלת שפיותו של וויצקָ

כך הגיﬠ 'מקרה' וויצק אל גרמני צﬠיר - גיאורג ביכנר, אשר כתב מחזה בﬠקבות הפרשה.

ב-1913 ,76 שנה לאחר מותו של ביכנר, הוﬠלה "וויצק" לראשונה ﬠל הבמה. גיאורג ביכנר נולד בגרמניה ב־1813. למד רפואה. ﬠסק בפוליטיקה מהפכנית. ב-1834 ייסד את "החברה לזכויות האדם", כתב מניפסטים סוציאליים. נרדף ﬠ"י המשטרה הגרמנית.

באותה שנה כתב את המחזה "מות דנטון" הﬠוסק במהפכה הצרפתית. ב-1836 כתב את הקומדיה "לאונס ולנה". באותה שנה קיבל את הדוקטוראט שלו ברפואה מאוניברסיטת ציריך והחל להרצות בה.

בתחילת 1837 חלה ביכנר בטיפוס ומת. בן ﬠשרים ושלוש היה במותו, הוא הותיר אחריו שלושה נוסחים בלתי גמורים של המחזה "וויצק".

מתוך ההקדמה לדו"ח הרפואי ﬠל יוהן קריסטיאן וויצק. (לאחר תיאור ההוצאה להורג מביﬠ הרופא את תחושותיו)

“אדם מחונך ורגיש נתפס לרחמים ﬠמוקים, כיוון שהוא ﬠדיין רואה בפושﬠ זה יצור אנוש, אזרח לשﬠבר שנהנה מחסדיהן של דת משותפת, של

ממשלה מבורכת ונוחה, מיתרונות מקומיים רבים ומהנוחיות של סביבתנו המיידית. אדם זה, שבמהלך חיים לא בטוח, מיואש, חסר מחשבה ובטלני

שקﬠ לתור ניוון מוסרי ﬠמוק יותר ויותר, שבסופו של דבר, במבוכה השחורה של רגש פרימיטיבי, הרס חיי אנוש. כﬠת, נדחה ﬠ"י החברה,

יאבד את חייו שלו ﬠל הגרדום מיד אנוש.

"מי יתן שכל אדם יחזור ממאורﬠ זה (ההוצאה להורג) בהחלטה נחושה להיות טוב יותר כך שהתנאים ישתפרו".

הצופה הישראלי ﬠשוי לומר - זה מתרחש שם, או אין זה נוגﬠ לי. בחרנו להﬠלוח גירסה ישראלית של המחזה מכמה סיבות.

היינו רוצים שהצופה יאמר-זה מתרחש כאן, היום זה נוגﬠ לי.

מצאנו שיש הרבה מו המשותף בין הרקﬠ החברתי המשתקף מ"וויצק" לבין החברה הישראלית כיום.

לצﬠרנו, לא מצאנו מחזות ישראליים מסוג זה.