כך משתעשעת אמי המשוגעת
תמונות נוספות
מאת אן ג'ליקו
שנת 1968
משתתפים: יוסף שילוח, אמיר אוריין, עליזה רוזן, אהרון אלמוג, רמי דנון, הלן קופילביץ, נעמי גרינבאום
תרגום: רבקה משולח
בימוי: עודד קוטלר
תפאורה ותלבושות: ארתור גולדרייך
מוסיקה: פנצ’ו בלומנצוויג
תנועה: חנינה צוקרמן
תאורה: בנציון מוניץ
כתבות וראיונות
אן ג'ליקו מספרת ﬠל המחזה:
"כך משתﬠשﬠת אמי המשוגﬠת" אינו מחזה אינטלקטואלי, שנכתב ﬠל פי תוכנית ﬠרוכה מראש. המחזה ﬠוצב קטﬠ אחר קטﬠ, ﬠד שנוצרה התאמה בין החלקים השונים לדבר השלם. זהו מחזה אנטי אינטלקטואלי, לא רק מפני שהוא ﬠוסק בכוחות ובדחפים בלתי הגיוניים, אלא מפני שקיויתי, כי יצליח להגיﬠ אל הצופים בצורה ישירה, באמצﬠות מיקצב, רﬠש, מוזיקה והיﬠנותו של הצופה לגירויים יסודיים.
המחזה נכתב ﬠל מנת שיוצג: לא נאמר בו דבר שלא ניתן להיות משוחק. לﬠתים קרובות נוגדות המלים את הפﬠולה, או שהן מחזקות אותה, בדרך של התנגשות. רוב האנשים במחזה, אינם סולדים מרגש וגם אין ביכולתם לתת לו ביטוי. הם נוטים לומר דברים שנשמﬠים טוב לדﬠתם אבל יחד ﬠם זה,
הם מסגירים את הרגשות האמיתיים שלהם, אם בדרך הביטוי האופיינית להם, או בﬠצם הﬠובדה שהם ניזקקים למסיכות.
לקח לי שנים להבין, כי המחזה מבוסס ﬠל מיתוס ומשתמש בפולחן. המיתוס מגלם באמצﬠות הסיפור והאגדה את
הפחדים רההתרוצצויות שבנפש האדם. "כך משתﬠשﬠת אמי המשוגﬠת" ﬠוסק ברגשות הפחד והזﬠם, ﬠל שהורחקנו מן הרחם או מן השבט. הוא משתמש באגדה ﬠתיקה, המספרת ﬠל אדם, שסירס את ﬠצמו בסכין של אבן, אחרי-שאמו זנחה אותו.
אנחנו יוצרים פולחנים כדי לחזק, לחגוג או להגדיר את חיי היום יום וﬠרכי היום יום, או כשאנחנו רוצים לקנות בטחון בביצוﬠ פﬠולות יום יומיות. פולחן, נושא בדרך כלל את הצורה של חזרה ﬠל מלים ותנוﬠות, שיש בהם כדי לרגש אותנו מﬠל למידה הרגילה. בשיאו של הטקס הפולחני, משתנה מהותו של נושא הטקס. (לדוגמה - טקס נישואין, טקס חלוקת דיפלומות וכו׳).
ההתרחשויות במחזה נושאות אופי פולחני, כיון שחבורת האנשים הﬠומדת במרכזו, נטולת בטחון וכוח ביטוי, ולכן תלויה כל בך בפולחן וטקסיו.
קישורים
Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /home/khanarchive/public_html/wp-content/themes/homepageheb - unneccasary/single-shows.php on line 674
